פסק-דין בתיק ת"א 3133-08

א.         עובדות

1.         התובע רשום כבעלים של רכב תוצרת וולבו מס' רישוי  74-029-10 (להלן: "הרכב").

2.         התובע הגיע לביתו שברח' עדני מס' 6 בבאר שבע ביום 24.9.07 סמוך לשעה 20:00.

התובע החנה את רכבו מחוץ לבית, נכנס לביתו, ובתום הפעילות היומית הלך לישון.

3.         למחרת בבוקר ביום 25.9.07 (להלן: "יום האירוע") סמוך לשעה 07:30 בבוקר, יצא התובע מן הבית ושם פעמיו לרכב.

            דא עקא, הרכב לא היה במקום בו הוחנה על ידי התובע בלילה שקדם ליום האירוע.

4.         התובע הגיע לתחנת המשטרה בבאר שבע, ע"מ לדווח על גניבת הרכב. השוטר במקום עכב את התובע, לאור בקשה מוקדמת שהיתה מונחת לעיני השוטרים בתחנה.            עיכוב זה בוצע לפי דרישת החוקר מיכאל עקנין (להלן: "עקנין").

5.         עקנין הגיע לתחנה עם חוקר נוסף והחלו בחקירת התובע. 4 בלשים התלוו לבית התובע, ע"מ לבצע בו חיפוש ובסופו של יום התובע שוחרר.

6.         הרכב היה מבוטח ביום האירוע אצל הנתבעת בבטוח מקיף.

7.         התובע פנה לנתבע ע"מ שזו תשלם לו תגמולי ביטוח כערך הרכב וזאת מכח הוראות הפוליסה שביניהם. הנתבעת סירבה ומסרבת לעשות כן גם כיום.

8.         בתביעה שלפני עותר התובע כי ביהמ"ש יחייב את הנתבעת לשלם לו את ערך הרכב מכח הפוליסה שבינו לבין הנתבעת.

9.         אין חולק כי ערך הרכב נכון ליום האירוע עולה כדי 52,115 ש"ח.

ב.         הדיון

1.         התובע טוען כי:

            א.         הוא לא היה מעורב בגניבת הרכב בכל צורה שהיא.

ב.         אין להרשות לנתבעת להעלות איזו טענה שהיא המצדיקה סירוב מטעמה זולת שותפתו (המוכחשת) בביצוע הגניבה.

2.         הנתבעת טוענת כי:

א.         התובע היה שותף פעיל או סביל בהעלמת הרכב. האחרון לא נגנב, אלא הועלם בעצה אחת עם התובע.               

ב.         יש לדחות את התביעה נגדה, שכן התביעה (בסופו של יום) מתבססת על עדות יחידה של התובע ועפ"י הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות, אין להכריע תביעה שכזו על בסיס עדות יחידה, קל וחומר כשעדות זו נמסרה על ידי מי שיש לו ענין ישיר בתוצאות העדות.